פתח דבר
ע"מ שאוכל להיות ממוקד בנושא שבכותרת מאמרי זה וכן שלא להאריך בדברים, אשתדל שלא לחזור על דברים נדרשים וחשובים ממאמרי "צוואות וירושות", אך לא מבלי להעיר, כי חשוב מאוד להשלים לתוכן מאמר זה את הדברים החשובים העולים ממאמרי הקודם.
מהי צוואה הדדית?
אתחיל בראשית הדברים במספר הערות חשובות:
ראשית, כי ס' 8א. (א) (תיקון מס' 12 לחוק משנת 2005) לחוק הירושה קובע כך: "בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד".
שנית, כי עולם הצוואות ההדדיות לא נולד בשנת 2005 אלא דווקא כצורך בתיקון והשלמת החוק כתוצאה מהמציאות המשפטית, בה בני זוג בחרו לערוך צוואות דומות (שקיבלו את שמם בפסיקה כ"צוואות ראי"), שנועדו ליצור חוזה בין בני הזוג לשם חלוקת רכושם, כך שברוב המקרים היו בשלב א' מצווים אחד לשני את הרכוש שצברו בחייהם המשותפים ובשלב ב' מצווים את הרכוש הנותר ליורשים המוסכמים עליהם מראש (דוגמה שכיחה אך לא חובה). לעניין זה היורשים שבאים לאחר בן הזוג "נהנו" ממעמד של "יורש אחר יורש" ע"פ סעיף 42 לחוק הירושה.
הדדיות והסתמכות
מתוך אותו עקרון חוזי, ניתן לומר, כי צוואות הראי עד לשנת 2005 וכן הצוואה או הצוואות ההדדיות החל משנת 2005, הם בראש ובראשונה חוזה בין שני אנשים (בני זוג בלבד), שתקף כלפי לכל העולם (כך בעצם כל צוואה).
חשוב לציין, כי המציאות המשפטית של "צוואות ראי", כשבני זוג היו מבקשים ליצור חוזה והתחייבות האחד כלפי השנייה, הייתה זו שדחפה את המחוקק לתיקון משנת 2005 וליתן לצוואות הראי שם חדש ומחייב: "צוואות הדדיות".
מתוקף ההנחה, כי מדובר בחוזה, ועוד כזה שמקבל את תוקפו אף לפי חוק הירושה, חלים עליו כמעט כל העקרונות החשובים שבעולם החוזים, לרבות, עיקרון ה"הצעה והקיבול", "גמירות דעת", "מסוימות" ו"הסתמכות"- כולם העקרונות על פיהם בחן בית המשפט בבואו לקבוע בעבר, כי מדובר בצוואות ראי, וכיום כלים ע"מ לבחון אם מדובר בצוואות הדדיות, זאת מעבר למבחנים צורניים ומהותיים אחרים.
יורש לאחר יורש
מאחר ורוב הצוואות ההדדיות, וכך גם צוואות הראי שבאו לפני תיקון החוק, מבקשות ראשית להעביר העיזבון בין בני זוג ולאחר מכן ליורשים מוסכמים אחרים, הן בעצם מבקשות לעשות שימוש בס' 42 לחוק הירושה שכותרתו "יורש אחר יורש".
לדוגמה: "אנו מצווים, כי ככל ואחד מאתנו ילך לבית עולמו לפני השני, הרי שאז כלל עיזבונו של הראשון יעבור במלואו לשני, וכן אנו מצווים שעם לכתו של השני יעבור יתרתו של העיזבון לשלושת ילדינו באופן שווה".
הכלל שנקבע בס' 42 "יורש אחר יורש" לחוק הירושה קובע את ברירות המחדל הבאות:
- בן הזוג שנשאר בחיים יעשה בעיזבון בן הזוג שהלך כאילו היה שלו, כלומר יעשה בו שימוש ככל העולה על רוחו ואת כל שנותר ממנו עם לכתו יעביר ליורשים המוסכמים על שניהם.
- יהיה מנוע מגריעת זכותו של הראשון שהלך באמצעות צוואה. כלומר, לא יוכל לשנות הצוואה ההדדית באמצעות צוואה אחרת.
לעניין זה חשוב להעיר מספר עניינים. הראשון, כי ככל והצדדים מבקשים להגביל את בן הזוג שנשאר בחיים, שלא יעשה בו ככל העולה על רוחו, יהיו חייבים לפרט כך באופן ברור בצוואה. לדוגמה: "יעשה כבשלו למעט דירת המגורים שתעבור בשלמותה ליורשים שנימנו לאחר היורש". העניין השני העולה מס' 42 קשור באיסור עשיית צוואה חדשה ושונה לאחר מותו של הראשון, ועל כך אפרט לאחר שאעמוד על העניין החשוב שדחיתי לרגע זה- ביטולה של צוואה ההדדית.
ביטולה של צוואה הדדית
בס' 8א. (ב) לחוק הירושה, ביקש המחוקק לעמוד על הדרכים לבטל צוואה הדדית, כאשר הוא מבין, כי הבעיה הראשונה היא, כי בעוד שצדדים לחוזה רגיל יכולים יחד להסכים על ביטולו של כל חוזה ביניהם, אופייה של צוואה יכול לגרום למצב שבו אחד מהצדדים ילך לעולמו ולא יהיה עם מי להסכים על ביטולה.
זאת ועוד, מאחר ומדובר בהסכם חוזי בין צדדים לצוואה, המתנגש עם עיקרון העל בעולמות של צוואה, כי לכל אדם שמורה הזכות לבטל או לשנות את צוואתו עד ליום מותו, קבע המחוקק, כי ביטולה של צוואה הדדית יכול להיעשות באחת מהדרכים הבאות- כולן קשורות במצבם של המצווים ההדדיים.
- ככל ושני הצדדים בחיים, מספיקה רק הודעה של אחד הצדדים לשני על ביטולה.
- ככל ואחד הצדדים הלך לעולמו והשני, שכאמור התחייב לצד שהלך לעולמו באמצעות "חוזה", מבקש לחזור בו, יהיה הוא מחויב להשיב לעיזבון בן הזוג שהלך ראשון את כל שוויו.
ולסיכום התחייבות הצדדים האחד כלפי השני
עכשיו, אחרי שלמדנו על אופן ביטולה של צוואה הדדית נעמוד על העיקרון של "איסור עשיית צוואה חדשה" לבן הזוג שנשאר ומשמעות ההגבלות.
כאמור, כבר עמדנו על עיקרון ההסתמכות, אשר בתמצית, קובע, כי הצדדים מסתמכים אחד על השני, כי ביום שבו ילך הראשון, יוכל לסמוך על השני שיקיים את הוראות הצוואה ההדדית שערכו יחד, קרי, העברת שארית העיזבון ליורשים שהוסכם שייהנו לאחר מות שניהם.
כמו כן, הערנו, כי חל איסור על בן הזוג שנשאר בחיים לערוך צוואה חדשה ושונה מהוראות הצוואה ההדדית וכן, כי ככל והיה רוצה לעשות כן, יהיה על בן הזוג שנותר בחיים להשיב לעיזבון הראשון את כלל שוויו וזאת למטרה אחת ויחידה: כי אז שווי עיזבונו של מי שהלך ראשון ביום מותו יעבור לאותם יורשים שהסכים עליהם בצוואה ההדדית, ולשם הבהירות, להלן הדוגמה המסדרת הבאה:
בני זוג ערכו צוואה הדדית ובתמצית: ציוו ראשית האחד לשנייה את כלל רכושם שיעשה בן הזוג שנשאר ברכוש כבשלו, ולאחריו (הנה יורשים לאחר יורש) כל שיישאר מהעיזבון יעבור לשלושת ילדיהם באופן שווה.
לימים הלכה בת הזוג לעולמה ועל כן פנה בן הזוג לבקש צו לקיום הצוואה וקיבל לידיו את כלל רכוש הצדדים.
רצה הגורל וסכסוך עמוק ניטש בין בן הזוג והאב שנשאר בחיים עם אחד מילדי הצדדים, ולכן פנה האב לעריכת צוואת יחיד חדשה שמדירה את הבן מעיזבונו. והרי עיזבונו כולל בתוכו את עיזבונה של האם, תחת הנחת האם, כי בלכתו של בעלה, יעבור כל שנותר מהעיזבון לשלושת ילדיהם באופן שווה.
עם מותו של האב, הגיע התיק לפתחו של בית המשפט ודרך החלטתו יובהר העניין המשפטי בנקל: בית המשפט החליט לתת צו לקיומו של צוואתו החדשה של בן הזוג והאב, אך בתנאי שעיזבונו ישיב לעיזבון בת הזוג והאם את כלל שוויו לפי יום מותה. שווי עיזבון האם יחולק בין שלושת הילדים ושווי עיזבונו הנותר של האב יחולק בין שני הילדים שביקש שיירשו אותו.
באותו מקרה, חשוב להבין, כי שווי עיזבון הצדדים ירד באופן ניכר מיום מותה של האם ועד ליום מותו של האב, כך יצא שהבן המודר קיבל לידיו מנה שלא הייתה קטנה בהרבה ממנות אחיו, שכן חלקו חושב מעיזבון ה\אם אשר באותם ימים כלל יותר נכסים וכספים.
אז מה בעצם קרה? דה-פקטו עריכת צוואתו של בן הזוג שנותר נתפסה בעיני בית המשפט כ"הודעת" צד אחד לצוואה הדדית על ביטולה של הצוואה. מאחר והודעה זו כבר בלתי רלוונטית, שכן צד אחד כבר "הלך לעולמו", הרי שהיה עליו להשיב לעיזבון האם את שווי עיזבונה.
דברי סיום
צוואה הדדית בין בני זוג נמצאת בזיקה ישירה ליחסי הממון ביניהם. זו אף הסיבה, כי רק בני זוג (נשואים או ידועים בציבור) יכולים לערוך אחת כזו.
כפי שעמדתי על כוחה של צוואה במאמרי "צוואות וירושות", הנה עוד עניין שמעצים את חשיבות "מוסד" הצוואות והחשיבות שבעריכתם, כשכל האמור באותו מאמר, לרבות החשיבות לערוך צוואה המתאימה כחליפה למצווה, מקבל משנה תוקף כשמדובר בבני זוג, חוזר כמעגל קסמים חזרה לעקרונות החשובים העולים ממאמר האב "ניהול רכושי (ESTATE PLANING) וחשיבותו בעולמות המשפחה".
שלכם, בנימין (בוני)
מזר – עורכי דין למשפחה וירושה









