הנטייה הטבעית ואפילו המובנת של הנכנסים בשערי הליכי גישור, היא כניסה אליו יחד עם עמדה ברורה ומוצקה.
מעבר לעובדה שמניסיוני, ברוב המקרים העמדות הללו נשענות על הנחות יסוד מוטענות המלאות באגדות אורבניות שבינם ולבין המציאות המשפטית הקשר הוא במקרה הטוב רופף. עצם ההגעה עם העמדה והרצון לממשה, הוא מקור רוב הכישלונות בהליכי גישור.
כשצדדים מגיעים עם עמדות, הם יוצרים גשר צר וקצר שאיתו בקושי ניתן לעבוד. יש להדגיש, כי העמדות ברוב המקרים אינן מייצגות כראוי את האינטרסים של הצדדים. הדוגמה הטובה ביותר שאוכל לתת היא "דילמת התפוז".
דילמת התפוז
מקרה שהיה כך היה. צעקות הריב שבין שני ילדיה של אם גרמו לה לקום מהספה הנוחה שבסלון ולאוץ לעבר מטבח הבית. שם היא גילתה ששני ילדיה רבים על התפוז האחרון שבתוך הסל שעל השיש במטבח.
כמו כל אמא טובה, לקחה האם את התפוז וחילקה אותו לשניים. חצי אחד נתנה לבן ואת השני לבת.
הילדים לא היו כל כך מרוצים, אך יכלו לחיות עם החלטת האם.
כשקיבל כל אחד מהילדים את מחצית התפוז, גילתה האם, כי הבן לקח את מחצית התפוז שלו וסחט אותו למיץ תפוזים, ואילו הבת רוקנה את תכולת התפוז לפח האשפה וביקשה להכין מהקליפות, קליפות תפוז מסוכרות.
עמדת הילדים לא ייצגה את האינטרסים שלהם, אחרת כל אחד מהם יכול היה להישאר עם מלוא מבוקשו בדיוק מאותו תפוז.
נלמד מכך, כי ככל וישקיעו הצדדים לקדם את האינטרסים שלהם, יכולים הם למצוא חלק גדול יותר ממבוקשם.
כשצדדים מבררים באמת, מהם האינטרסים שלהם, הם בעצם יוצרים גשר רחב וארוך יותר לצורך הגשמת מבוקשם.
לשיטתי, הגשר הנכון ביותר שיש ליצור הוא אף רחב וארוך יותר מאינטרסים. הגשר הזה נקרא "גשר בין אנשים".
גשר בין אנשים
גשר בין אנשים טומן בחובו את היכולת של הצדדים, לא רק לקדם את האינטרסים שלהם, אלא גם אינטרסים של אנשים אחרים החשובים להם לא פחות, ובעולמות של משפחה, גשר בין אנשים הוא הגשר שבין בני משפחה.
בבואם של שני הורים המבקשים להיפרד, השאלה הראשונה שאני שואל אותם היא: "מה הכי חשוב לכם בחיים?". התשובה של כל הורה היא: "הילדים". לאחר מתן תשובה מתבקשת זו אני נוהג להשיב לצדדים: "אז מעכשיו תתחילו להסתכל על הסכסוך מתוך העיניים של הילדים".
בסכסוכי משפחה אחרים, כשהילדים של שני הצדדים אינם מעורבים ישירות או שאינם מושפעים מאותו סכסוך, אנו לא נקבל תשובה תואמת, הדדית ונחרצת כמו "הילדים", אך ייתכן שנקבל תשובות כמו "ההורים", "אחדות המשפחה", "רצון האב שהלך לעולמו" וכיוצ"ב.
במסגרת סכסוכי משפחה אני נתקל לא מעט בסכסוכים שבין הורים לילדיהם ו/או בין הילדים בעניינים הקשורים לעסק המשפחתי. במקרים כאלה שילוב האינטרסים שבין ניהול העסק והצלחתו וסילוק סכסוך בתוך המשפחה, הופך האתגר להיות אף מורכב יותר. יחד עם זאת, ככל ושומרים על העיקרון: "גשר בין אנשים", אפשר אכן לגשר על הסכסוך.
אם לחזור לרגע להבדל הכה משמעותי בין עמדות לאינטרסים, הרי שככל וננסה לגשר בין עמדות, נמצא עצמנו מול מעט מאוד אופציות ולפעמים בכניסה לרחוב ללא מוצא.
בין אינטרסים ויותר מכך, בין אנשים, האופציות לפתרון הן כמעט אינסופיות.
אם הסכסוך המשפחתי נובע מחילוקי דעות בין אחים בניהול העסק שהשאיר אחד מההורים, ומפגש האינטרסים הוא פיוס וניהול תקין של העסק, הרי שאז ניתן לתת פתרון אחד לניהול העסק ובכך לפתור את הסכסוך המשפחתי. ואם זה ההיפך, כך שהסכסוך בין האחים גורם לפגיעה בעסק או שהעסק הוא הגורם לסכסוך, נוכל לפתור את הבעיה באמצעות הפרדת כוחות, חלוקת העסק או אפילו רק את חלוקת הניהול.
בכל מקרה, גשר בין אנשים יכול לספק פתרונות יצירתיים יותר. לא בהכרח מכירת העסק או הפרדת כוחות ולא בהכרח שמירה על העסק כשלם. מפה אפשר להבין, שאף אם האינטרס המשותף מוגבל יהיה לשמירה על העסק כשלם, מבינים הילדים שיש לטפל בסכסוך המשפחתי ע"מ לקדם כל אחד את האינטרס הכלכלי שבצד השמירה על העסק הקיים.
לפעמים אינטרסים ואנשים לא באמת צריכים גשר
שוו בנפשכם שההצעה "היושבת על השולחן" כה מיטיבה עם כל אחד מהצדדים, עד כדי כך שהמילים גשר ובטח המילה הפחות אהובה "פשרה", כבר הופכות לבלתי רלוונטיות. מי אמר שכניסה לגישור לא יכולה לתת הרבה יותר מהעמדות שהגיעו עימן הצדדים? זוכרים את דילמת התפוז?
ומהי האלטרנטיבה?
ההבדל בין אופציות ולבין אלטרנטיבות נעוץ בכך ש"כל האופציות על השולחן" ואילו כל האלטרנטיבות הן מחוצה לו.
האופציות מייצגות את "עולם ההסכמים האפשריים" והאלטרנטיבות מייצגות את "עולם ההסכמים הבלתי אפשריים".
כשעל שולחן הגישור בין אנשים יושבת אלטרנטיבה והיא כזו שאינה מיטיבה עם האינטרסים שלהם ו/או לא ברורה עד הסוף, מבינים הצדדים שכדאי מאוד לשבת בשולחן שקיים בעולם ההסכמים האפשריים.
הדוגמא הבולטת בעולמות המשפחה (ואף מחוץ לעולם זה), היא העובדה, כי ככל והצדדים לא יגיעו להסכמות או שלא יצליחו ליצור גשר שיכול לממש את האינטרסים שלהם, האלטרנטיבה תהיה הגעה לבית המשפט. ומה יקרה בבית המשפט? האינטרסים שלכם לא יכנסו אפילו לאולם!
בניסוי שנעשה באונ' הרווארד (המודל שבחרה לשכת עורכי הדין בישראל להשתלמות גישור של עורכי הדין בישראל וניסוי דומה שעברתי בעצמי), חילקו את המשתתפים לקבוצות, כך שבפעם הראשונה הצדדים המשחקים נפגשו עם בורר (סמכויות שיפוט והכרעה), ואילו בפעם השנייה הם נפגשו עם מגשר ששיחק עם משתתפים אחרים כבורר. בכל הקבוצות, יצאו הצדדים נשכרים יותר כשיצאו עם הסכם מתוך גישור. בכל הפעמים!
ואם האלטרנטיבה לגישור מוציאה את הצדדים רע יותר ואפילו אם היה זה רק ברוב הפעמים, נלמד, שלכל הפחות, על צדדים ליתן סיכוי לגישור בטרם ייפגשו עם אותה אלטרנטיבה.
שלכם, בנימין (בוני)
מזר – עורכי דין למשפחה









