להלן וכפי שהובטח, חלק הפאזל השלישי והאחרון ממאמר האב שלי "ניהול רכושי (Estate Planning) וחשיבותו בעולמות המשפחה" (להלן גם: "מאמר האב").
לשם הסדר הטוב, אזכיר, כי החלק הראשון של הפאזל כתוב במאמרי "הסכם ממון והסכם לחיים משותפים", החלק השני "אפוטרופסות וייפוי כוח מתמשך", וכן גם הבטחתי לכם השלמה בלתי נמנעת במאמרי "הסכם הורות משותפת", אך רק כתוספת ולשם שלמות רעיון "הניהול הרכושי".
כפי שפתחתי במאמר האב, אכן קצת לא נעים אבל גם בלתי נמנע. יום אחד תלכו לעולמכם ואתם תשאירו חוסר גדול בחיי היקרים לכם ביותר. לצערי לא אוכל לסייע לכם בעניין זה, אלא רק אולי להציע נחמה דווקא מפעולות משפטיות-כלכליות שיסייעו למנוחתכם.
הצוואה היא הכלי המשפטי הטוב והחשוב ביותר שיוכל להסדיר את חלוקת עיזבונכם שבאמצעותו תוכלו הן לסייע ליקירכם בהמשך חייהם בלעדיכם, הן להמשיך את פועלכם ומטרות חייכם והן לסלק סכסוכים משפחתיים, וכאמור בכלל מאמרי בעניין: שליטה ברכושכם לשם הגשמת רצונותיכם ומטרות חייכם, והנה גם במותכם.
אם לרגע חשבתם שמטרות עריכת הצוואה מסתיימות עם הציוויים לצורך חלוקת עיזבונכם בין יקיריכם, הרי שכאן טעיתם טעות יסודית כמו רבים אחרים.
בצוואה היכולת לדאוג ליקיריכם באמת. המשימה אינה מסתיימת בקביעה, למי יחולק עיזבונכם, אלא יותר איך יחולק העיזבון. הנחיות וציוויים רבים יכולים לשנות את פני הדברים באופן שאינכם יכולים אפילו לתפוס, זאת אם אינכם מכירים את כוחה האמיתי של הצוואה.
כך למשל לחלק מהשאלות הבאות: האם נתתם דעתכם ליורשים שיבואו במקום או לאחר יורשיכם? האם נתתם דעתכם, מה יקרה לחלק של יורש, במידה והוא נמצא בחובות גדולים? או מה יהיה על הקניין הרוחני שלכם, ולמי הוא באמת מגיע ו/או מי מסוגל לממש אותו לאחר לכתכם? או מה יקרה לסודותיכם השמורים ביותר ומי יקבל אותם לידיו, לרבות אלה שנמצאים בטלפון הנייד או המחשב או המגירה? האם נתתם את דעתכם מה יקרה לחלק של יורש שעדיין לא הגיע לגיל בגרות ואיך ניתן להבטיח שחלקו יישמר ואיך ומתי יקבל את חלקו? או על האופן שבו ישולמו חובות העיזבון כלפי מזונות ילדיכם לאחר מותכם? או על דרך הורשת הנחלה באופן שווה לילידכם נוכח המגבלות והאתגרים בעניין זה? והאם נתתם דעתכם על אופן החלוקה, כך ששוויו של העיזבון יישמר במלואו נוכח חוקי המס העורבים לפגוע בו?
והאמינו לי, הרשימה ארוכה הרבה יותר!
יוצא אפוא, שככל ולא ערכתם צוואה ולא עמדתם על השאלות שהעליתי לדוגמה לעיל ואף שאלות רבות אחרות ונוספות, יקבע החוק למי יחולק עיזבונכם ובאיזה יחס ופחות או יותר שם גם החוק יעצור, כי הוא איננו יודע עליכם ועל משפחתכם או רצונותיכם דבר. לצורך עמידה על ההבדלים, חשוב להכיר את הדין ולהשוותו לכוחה של צוואה.
הורשה ע"פ הדין - כללי
חוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק" או "הדין") מחולק לשמונה פרקים, כך שהפרק הראשון עוסק בהוראות כלליות והוראות חלוקת הירושה ע"פ דין (סעיפים 1-17), הפרק השני עוסק בהוראות חלוקת הירושה ע"פ צוואה (סעיפים 18-55), הפרק השלישי עוסק במזונות מן העיזבון (סעיפים 56-65), הפרק הרביעי בהוראות למזונות מן העיזבון (סעיפים 65א.-76), החמישי בהוראות הקשורות במתן צוו ירושה או צו לקיום צוואה, הפרק השישי בהוראות לעניין הנהלת העיזבון וחלוקתו סעיפים 77-134), השביעי לתוקף החוק ביחס למשפט הבינלאומי-פרטי (סעיפים 135-144) והשמיני להוראות שונות כולל הוראות לענייני תקינת תקנות (סעיפים 145-161).
החשובים בענייננו ולהם אתן התייחסותי במאמר זה הם שני הפרקים הראשונים, וכאמור ההבדל התהומי בין הורשה ע"פ הדין אל מול הורשה ע"פ צוואה.
היורשים ע"פ הדין
ראשית אבקש להדגיש, כי הדין יוחל על אלו שלא ערכו צוואה. משמע, במותו של אדם, רכושו (להלן גם: "עיזבונו"), יחולק בין יורשים שאותם קבע הדין.
אם כן, בפרק השני לחוק "ירושה ע"פ דין", סעיפים 10-17, קובע החוק, כי היורשים ע"פ דין של מי שנפטר ייקבעו ע"פ סדר מעגלי קרבת בני משפחתו (להלן מעגלים גם: "פרנטלות"), כך שכל מעגל קודם מבטל את זה שאחריו, וככל ולא נמצאו בני משפחה, אז יעבור העיזבון לאוצר המדינה (ע"פ החוק לטובת חינוך, מדע, בריאות וסעד- מה שנקרא בהצלחה שזה ילך לשם…).
להלן המעגלים
מעגל ראשון:
במותו/ה של מוריש/ה יחולק עיזבונו/ה בין ילדיו (או צאצאיהם במקומם) באופן שווה, ואם השאיר/ה בן או בת זוג, אז 50% לבן או בת הזוג ו- 50% לצאצאיו/ה (צאצאים= לאורך כל השושלת).
הערה: אם הקפדתם לקרוא את מאמריי לפי הסדר, אתם מבינים נכון אם פירשתם את בן או בת הזוג גם לפי המבחנים שנקבעו לקביעת בן או בת הזוג כ"ידועים בציבור" ולפי חוק זה גם אף ע"פ התנאים שנקבעו בסעיף 55 לחוק הירושה).
מעגל שני:
במותו/ה של מוריש/ה שלא השאיר/ה אחריו/ה ילדים, יעבור עיזבונו/ה ל- 2 הוריו/ה באופן שווה, ואם השאיר/ה בן או בת זוג, אז 50% לבן או בת הזוג ו- 50% להוריו/ה.
השאיר הורים ואחים/ אחיות ולא ילדים או בת זוג, יעבור 50% מעיזבונו להוריו ו- 50% לאחיו/ אחיותיו וכל אחד מאחיו ייהנה מאותם אחוזים באופן שווה.
מעגל שלישי:
במותו/ה של מוריש/ה שלא השאיר/ה אחריו/ה לא ילדים ולא הורים, אז יחולק עיזבונו לאחיו/ה או צאצאיהם באופן שווה, ואם השאיר אחים ו/או הורי הורים, אז יחולק העיזבון כך שבן או בת זוג יקבלו 2/3 ואחים ו/או הורי הוריו 1/3 בחלוקה שווה.
הערות:
- במקרה שהמוריש/ה לא הותיר כל בן משפחה אחר מלבד בן או בת זוג, ייהנו בן או בת הזוג מהעיזבון כולו.
- ובכל מקרה ייהנו בן או בת הזוג בכלל המיטלטלין המשותפים למשק הבית המשותף ומכונית הנוסעים הרשומה על בן/ בת הזוג שהלך.
כוחה של הצוואה
אפתח ואומר, כי בין היתר, כוחה הגדול של הצוואה, הוא בחופש של המצווה לצוות כפי שהוא או היא רואים לנכון, זאת בניגוד לדין שקובע עבורנו למי ואף באיזה יחס חלוקה. כלומר, באמצעות הצוואה, המצווה אינו מוגבל לחלוקת עיזבונו לאנשים מסוימים, כך הוא יכול לצוות את כל רכושו או חלקו לאנשים שאינם נמנים על בני משפחתו, ואפילו יכול לצוות את כולו או חלקים ממנו לארגונים שפועלם מתכתב עם תפיסת עולמו ומטרות חייו.
המצווה יכול/ה אף לקבוע את המועדים שבהם ת/יקבל היורש/ת את חלקו/ה ואף להתנות קבלת החלק בביצוע פעולות מסוימות או בתנאים מסוימים.
זאת ועוד, יכול/ה המצווה להחליט איך יחולק רכושו/ה ולהתאים הרכוש לאופי ולמצב האנשים שאליהם הוא או היא מבקשים להעביר כל חלק. כך למשל, יכול/ה המצווה לצוות קניין רוחני למי שיכול להמשיך ולקדם את מטרותיו ביחס לאותו קניין רוחני, לצוות פריטים סנטימנטליים למי שהוא או היא סבורים שכל פריט יעשה לו או לה את הטוב ביותר וכן לתת הנחיות ספציפיות לכל מנת חלוקה.
עוד בכוחה של צוואה ליתן פתרונות הן משפטיים והן יצירתיים לשם מימוש פוטנציאל החלק שצווה לכל יורש/ת. כך למשל, להימנע ממצב של תשלומי מס בעבור חלקים מסוימים וכן שמירה על חלקים שלמים מבלי לפרק אותם ולהסתכן כי יאבדו מערכם הכלכלי או הסנטימנטלי או האחר.
שוו בנפשכם, שהדין או הצוואה "שותקים" בעניין חלוקת תכשיטים. ככל ולא תהיה הסכמה בין היורשים לאופן חלוקתם, ברירת המחדל תהיה לחלק אותם באמצעות מכירה ולהתחלק בממון שבצידם. בכך ששתקתם בעניין זה, וודאי שהבאתם על הילדים סכסוך או לכל הפחות וויכוח, זאת בנוסף למכירת פריטים שחלק וודאי היו רוצים לשמור לעצמם כמזכרת. בעצם כך, שילמתם על סכסוך משפחתי!
את הסיכום שמרתי לשתי דוגמא מהחיים (מה מהחיים… מתיקים שניהלתי!), ואם תוסיפו אליהם את הדוגמה שנתתי ממאמרי הקודם "אפוטרופסות וייפוי כוח מתמשך", נראה שיהיה בכך מספיק בשביל לעודד אתכם לערוך צוואה כבר מחר בבוקר!
דוגמה ראשונה
מעשה בהורים להם שלושה ילדים. רצה הגורל והאב הלך לעולמו בלי להשאיר צוואה. בבעלות ההורים הייתה דירת מגורים די סטנדרטית למעמד הבינוני, וכן כספים בסך 300,000 ₪ (לאחר סילוק חובות/ הלוואות).
לאור העובדה שהאב הלך לעולמו ללא צוואה, חלים דיני הירושה. דיני הירושה קובעים, כי עיזבונו של האב יחולק בין אשתו ובין ילדיו באופן שווה. כלומר 50% לאם ו- 50% לילדים.
בן אחד בחר להסתלק מן העיזבון (המונח המשפטי לוויתור) לטובת אימו והשניים האחרים דרשו את חלקם כאן ועכשיו.
נשאיר את הסיפור המשפחתי המורכב והעצוב והסיבות להתנהגות הילדים, וודאי נוכח התעקשותם של 2 הילדים לקבל את חלקם כאן ועכשיו ונתמקד באסון שהתרחש ובפוטנציאל לאסון אף כבד יותר.
שמאי מקרקעין קבע, כי שוויו של בית המגורים הוא 3.3 מיליון ₪ וביחד עם חסכונות הצדדים, סך רכושם של הצדדים 3.6 מיליון ₪.
ואתם הרי קראתם את מאמרי "הסכם ממון והסכם לחיים משותפים", שם עמדנו על חוק יחסי ממון או "חזקת השיתוף", ואתם כבר יודעים שמחצית מכלל רכוש הצדדים הוא של האישה, ועל כן עיזבונו של האיש והאב הוא מחצית, כלומר 1.8 מיליון ₪.
הדרך לחלק את עיזבון בן הזוג והאב היא באופן הבא: מאחר ויש לנו 4 צדדים (אמא ו- 3 ילדים), אנו פונים לחלוקה הבאה: 3/6 הם של האם ו- 3/6 של הילדים. בהינתן שבן אחד הסתלק לטובת אימו, הרי שלאם 4/6 ול- 2 הילדים האחרים, 1/6 כל אחד.
שישית מכלל עיזבונו של אביהם שווה הוא 300,000 ₪, כך שלשני הילדים מגיע יחד 600,000 ₪.
והנה הפואנטה:
לאם היו 2 אופציות:
הראשונה, שהאם תיקח הלוואה של 300,000 ₪ (זוכרים שלהורים היה 300,000 ₪?) על מנת שתוכל לשלם לילדים את חלקם בסה"כ 600,000 ₪.
נו, מה הבעיה אתם אומרים? אז על הדרך נעדכן אתכם, שעל ה- 300,000 ₪ שהם כספים שהגיעו מחוץ לעיזבון, ע"פ חוקי מיסוי מקרקעין היה על האם לשלם מס רכישה (על סכום זה בלבד) ועל הילדים היה לשלם מס שבח מקרקעין (על סכום זה בלבד), כך שמעבר לריביות והצמדות על הלוואה שנטלה האם ע"מ שלא תסולק מן הבית, היה עליה ועל הילדים לשלם סכום של כמעט 100,000 ₪. כך למעשה איבד העיזבון סכום כסף משמעותי שניתן היה בנקל לתכנן או למנוע באמצעות צוואה.
כלל הסכום הושת על האם, מכיוון שהיא זו שקיבלה את ההחלטה לשמור על בית המגורים.
האופציה השנייה ולמרבה הצער, השכיחה ביותר היא פשוט לסלק את בת הזוג והאם מהבית ולמוכרו.
האם לדעתכם אחת מהאופציות שתיארתי לעיל עלתה בכלל האפשרויות או הרצונות של האב ובן הזוג שהלך לעולמו? וודאי שלא!
ואתם חושבים שזאת הבעיה העיקרית של המשפחה שעכשיו נעדרת בן זוג ואב אהוב? אז לשיטתי, לא! הסכסוך המשפחתי והשבר המשפחתי מלווה את המשפחה עד עצם היום הזה, כולל בתוכו ריחוק עד כדי ניתוק בין האם ושניים מילדיה וחמשת נכדיה, והנה לכם האסון הגדול של המשפחה!
האם לדעתכם השבר המשפחתי היה חלק מרצונותיו של האב ובן הזוג שהלך לעולמו? וודאי שלא!
דוגמה שניה ושתי הפתעות
הפתעה ראשונה
מעשה בבני זוג נטולי ילדים הנישואים מזה כ- 41 שנים. בן הזוג, רופא במקצועו, הלך לעולמו בגיל 79 ממחלת הסרטן. בני הזוג לא ראו צורך בעריכת צוואה, שכן החוק ברור, כך חשבו, ורכושם צפוי לעבור מאחד לשנייה עם מותו של אחד מהם.
עם מותו של הבעל והרופא, נפגשה בת הזוג עם משהו שידעה בקשר אליו, אך לא ייחסה לכך כל חשיבות. כשבן הזוג היה כבן 24 מסר הוא את בתו הפעוטה לאימוץ, ולמעט מפגש אחד ויחיד כ- 20 שנים לפני מותו, לא ראה או שמע או היה עימה בקשר.
מה לדעתכם הייתה התוצאה? הבת שנמסרה לאימוץ כפעוטה קיבלה 50% מעיזבונו של אביה הביולוגי!
ע"מ שלא להלאות אתכם בכל המסכת המשפטית ותוצאותיה, אשר איני מסכים עימה בשום אופן, רק אסכם לכם את ההלכות בעניין סעיף 16 לחוק הירושה, סעיף 16 לחוק האימוץ והלכות בית משפט העליון מהליכי משפט בעניין "ציפר" (שנת 1976) וכן "פרופר" (משנת 1979), נתקבלה משוואה מקוממת שקובעת, שלא זו בלבד שהילד המאומץ ירש את הוריו המאמצים, אלא אף ירש את ההורים שמסרו לאימוץ, לא משנה מתי ובאיזה שלב בחייו.
הפתעה שניה (הפעם לא מתיק שניהלתי)
מעשה בבני זוג עם 5 ילדים, הנישואים 52 שנים. בני הזוג בחרו שלא לערוך צוואות, לא הדדיות (ראו מאמרי בעניין "צוואות הדדיות") ולא צוואות יחיד. מה כבר יכול לקרות? בן הזוג שנותר בחיים והילדים יקבלו את עיזבון בן הזוג שהלך לעולמו ומה לנו ולפרט בצוואה את כל מה שהציע העו"ד המדופלם כאן ובמקומות אחרים?
אז אתם יושבים? יופי!
מיד עם הגשת הבקשה למתן צו ירושה אצל רשם הירושה, הוגשה התנגדות.
בעוד שהגשת התנגדות לצו לקיום צוואה (ראו מאמרי בעניין) שכיחה ויכולה להתבסס על טענות רבות, התנגדות למתן צו ירושה, יכולה להתקבל אך ורק בהתבסס על נתונים שגויים בבקשת הצו.
איזה נתון יכול להיות שגוי, אתם שואלים? רשימת היורשים המפורטים בבקשה. מתחילים להבין?
אז ליתר ביטחון אבהיר: מסתבר שהאב ובן הזוג המסור, היה אב לבן נוסף ממערכת יחסים שקיים עם אישה אחרת 22 שנים לפני. לא זו בלבד שסייע עם זרעו ע"מ להביאו לעולם ואף לא זו בלבד שתמך בו מהלך חייו בכספים משמעותיים, אלא שאף סיכם עם הבן שלא ידרוש דבר מעיזבונו ועל כן פיצה את בנו על כך עוד בחייו בסכום כסף נכבד.
מה הייתה התוצאה המשפטית אתם שואלים? בנו הביולוגי התחלק יחד עם אחיו ואחיותיו במנה שמגיעה לילדים מתוך עיזבון האב.
לשם השלמת התמונה המשפטית, ונוכח השאלה המתבקשת, איך יכול להיות שהבן קיבל גם בחייו וגם במותו של אביו הביולוגי ואף לאחר שהתחייב שלא לדרוש חלק מעיזבונו, אענה בקצרה:
סעיף 8.א. לחוק הירושה!
"הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים".
כלומר, לא ניתן לערוך הסכם שתכליתו יצירת תנאי או התחייבות בצוואה העתידית של מצווה. סעיף חוק שקיבל רוח גבית מלאה באמצעות פרשנותו של בית המשפט העליון ונטוע כהלכה מושרשת היטב.
ולסיכום
דיני הירושה על כלל 161 סעיפיו (ועוד 56 תקנות לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998), לא מתקרבים אפילו לתת לכם פתרונות לרוב הרצונות והמטרות שלכם לאחר מותכם, וכאמור בפתח דברי כאן וכן בכל מאמריי הקשורים לעניין ניהול רכושכם ובכל אחד משלבי חייכם ואף בסיומם, הכל בזיקה ליעד אחד חשוב מאוד: שליטה על רכושכם למען מימוש רצונותיכם ומטרותיכם.
בתקווה שתשכילו לפנות לעריכת צוואה מותאמת כחליפה לרצונותיכם ומטרותיכם בהקדם.
שלכם, בנימין (בוני)
מזר – עורכי דין למשפחה וירושה
