בדרך כלל, הדרך לפירוד רצופה התלבטויות רבות וניסיונות רבים לשיקום. חלק מבני זוג פונים לייעוץ, חלק יחד וחלק לבד. חלק מבני או בנות הזוג מבקשים "לעשות עם עצמם עבודה" אישית ולפנות לייעוץ כזה או אחר וחלק מבקשים לעשות זאת בעצמם. בצומת הדרכים שניצב בפני הזוגות, רוב הזוגות טועות ומניחות שבאותו צומת יש רק שני מסלולי יציאה לשני כיוונים שונים וברוב המקרים כאילו היו הדרכים חד סטריות ו/או ללא מוצא.
מה שרוב בני זוג אינם מבינים הוא, כי ישנה דרך אחת נוספת לפחות. זו שמסוגלת לתת הקלה מסוימת ו/או סיכוי אמיתי לשימור מערכת היחסים או ליתן לה סיכוי להצלחה תחת הסכמות ועקרונות חדשים והיא "הסכם שלום בית".
בהסכם שלום בית עורכים בני הזוג "חוזה חדש" או "חוזה מעודכן" שבו הם מעלים את קשייהם האחד בפני השניה ומוצאים פתרונות לשם קיומה ו/או שיקומה של מערכת היחסים הזוגית.
מניסיוני אני יכול להעיד, כי הסכמים לשלום בית אכן יכולים להצליח. לפעמים לזמן קצר או ארוך ולפעמים עד "הסוף".
אחד מהיתרונות המובהקים של הסכמי שלום בית מגיעים דווקא מחלקו השני והאפשרי של אותו הסכם והוא: "לחילופין גירושים".
כלומר, במידה ושלום הבית לא צלח, נסכים יחד כבר עתה, כאשר אנו נמצאים במצב רוח "יוני" ולא "ניצי", איך ניפרד.
הכוח והחשיבות של החלק השני שניתן להוסיף להסכם שלום בית נעוץ בכך שהצדדים "נהנים" גם מניסיון כן ואמיתי לתקן וגם אם חלילה לא צלח, להיפרד בנועם.
אותה פרידה בנועם מגיעה ממקום טוב ויחסית נוח, מה שמאפשר לצדדים לחשוב באמת על האינטרסים שלהם ולא על העמדות שלהם.
כאן המקום להפנותכם למאמרי "גישור בעולם המשפחה", שם עמדתי על ההבדל המהותי שבין אינטרסים ועמדות וכן ההבדל המהותי שבין האלטרנטיבות (בית משפט) לאופציות (עולם ההסכמים האפשריים).
הסכם שלום בית עם או בלי חלופת גירושין, כמו כל הסכם אחר בין בני זוג נשואים, דורש את אישורו של בית המשפט ומאחר והוא נמצא גם בזיקה לנישואין וגירושין, אז הוא אחד מההסכמים היחידים שיכולים בני זוג הנשואים כדת משה וישראל, להגישו גם לבית הדין הרבני.
עוד חשוב לציין, כי לא מעט בני זוג הנמצאים כבר במהלך טיפול זוגי, משלבים גם הסכם לשלום בית, בין היתר תחת ההסכמה, כי הטיפול הזוגי יהיה אחד מהסכמות הצדדים לאותו שלום בית, ובהיעדר השתתפות אחד הצדדים, תהיה עילה לעבור לאותה חלופת גירושין, אם אכן צרפו להסכם חלק שני ואופציונלי זה.
לא אחת אני נפגש עם צד שמגלה, כי הוא או היא אוהבים את הצד השני, אך כתוצאה מפעולות מסוימות של הצד השני, החיים עימו או עימה אינם אפשריים.
חלק מהפעמים אני מגלה שמדובר בעניינים שניתן לשנות די בקלות. כך למשל, לצד אחד קשה עם נסיעותיו של הצד האחר לחו"ל או יציאותיו או יציאותיה התקופים של הצד השני עם חברים או חברות, כך למשל שצד אחד אינו מסייע עם הילדים ועבודות הבית והצד האחר מרגיש עמוס וטרוד מכך ואף לעיתים מושפל/ת, כך למשל שצד אחד נוהג בקמצנות או שאחר/ת לבוש/ה או נוהג/ת באופן פרובוקטיבי ונמצא שלצד האחר קשה עם כך ועוד ועוד.
ואני אומר, כל עוד יש אהבה, הרוב בר פתרון.
מה שחשוב יותר מהכל הוא שלכל הפחות הצד האחר לא רק שומע מהצד השני כי זה מפריע לו או לה, אלא שהתוצאות עלולות להיות הרסניות.
לעיתים עד הרגע שבו מדברים על עריכת הסכם שלום בית ולחילופין גירושין, לא באמת נופל לבן הזוג מן הצד השני האסימון שפני הדברים אכן כה חמור.
אז לפני שיהיה מאוחר, ואף ייתכן שבמקביל לטיפול זוגי או אחר, אופציית עריכת הסכם שלום בית יכולה לא פחות מאשר להציל חיי נישואין.
שלכם, בנימין (בוני)
מזר – עורכי דין למשפחה וירושה
