תביעת מזונות אישה אינה מוגבלת להגשה או לדיון אך ורק בבית הדין הרבני, שכן תביעות כאלה אף מוגשות בבית משפט לענייני משפחה. בשתי הערכאות מדובר על החלת הדין האישי.
הדין האישי כאמור, נקבע ע"פ 4 מאפיינים. מגדר, דת, מרכז חיים ומעמד האישי. עניין זה מובא באופן הברור ביותר באמצעות חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות)-1959 שם קובע סעיף 2. (א) כך: "אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו…".
הסעיף נוקט בלשון "אדם", "בן זוגו" ו- "החל עליו", כפי שהוא נוקט באופן כללי בכל לשון חוק. כך ניתן להבין שבעצם אין הוא נוקט בכל לשון של מגדר (אחרת היינו מבינים שנכון הדבר גם אם מדובר בזוג גברים מאותו מגדר…).
יחד עם זאת, מוסיף סעיף החוק כך: "לפי הדין האישי החל עליו…", לאמור כי ע"מ שנוכל לדעת האם הוא חב במזונות בן או בת זוגו, עלינו לברר את מעמדו האישי. הדוגמה שנתתי בתחילת המאמר הייתה כך: "גבר נשוי ישראלי ויהודי חב במזונות אשתו". יוצא אפוא, כי אישה נשואה, ישראלית ויהודייה אינה חבה במזונות בעלה.
דין אישי זה מחייב אף את בית המשפט לענייני משפחה ולא רק את בית הדין הרבני, ועל כן הולך בית המשפט לענייני משפחה אחר הלכות הדת היהודית.
תביעת מזונות אישה תלויה במספר עקרונות יסוד נוספים: (1) האם האישה עובדת ומשתכרת שכר ראוי (בחיי ראיתי פסיקת מזונות אישה בבית הדין הרבני בסך 80,000 ₪ לחודש אז תשכחו מקביעת פרמטר בעניין זה), (2) כי אכן מגיע לה ע"פ ההלכה ונשללו הלכות "אישה מורדת".
תשומת לב מיוחדת לנכתב מעל הפסקה שלעיל, כי על האישה להיות נשואה, שכן בעל אינו חב במזונות גרושתו!
צו למדור ספציפי
צו זה מתבקש ברוב המקרים בבית הדין הרבני, אך גם ניתן כחליפה אחרת, לטעון כטענת הגנה בתביעת הבעל לפירוק שיתוף ו/או סילוק יד מבית מגורי הצדדים בבית משפט לענייני משפחה.
הסיבה שכותרת זו (צו למדור ספציפי) מגיעה מיד לאחר הכותרת "מזונות אישה" היא בעצם, כי ברוב המקרים יתבעו שני עניינים אלו בד בבד ולעיתים אני פוטר את עצמי ואת הלקוחה בתביעה נוספת ומגיש בקשה זו באמצעות סעד דחוף כחלק מתביעת מזונות אישה.
באמצעות תביעה זו מבקשת האישה מבית הדין צו לטובת המשך המגורים בבית מגורי הצדדים, כחלק מתפיסת העולם ההלכתית, כי כחלק מחובתו של הבעל הפרוד להמשיך ולזון את אשתו. המסגרת תביעה או בקשה זו על האישה להוכיח שמצבה הכלכלי הוא לכל הפחות של חוסר יכולת לכלכל את עצמה והילדים וחשש שתיזרק עימם לרחוב .
בראי, כי הרכוש עדיין לא התחלק ובידה של האישה שנמצאת בחולשה כלכלית, אין כסף לכלכל עצמה ולדאוג לילדיה, צו למדור ספציפי יסייע בידה לשרוד תקופת ביניים זו.
אבקש תשומת לב מיוחדת לעיקרון שנקבע, כי אכן מדובר ב- (1) אישה, (2) שאינה מסוגלת לכלכל עצמה, וכי כל עוד היא איננה עומדת בהגדרות אלו, קבלת צו למדור ספציפי יהיה בספק גדול ופסיקת מזונות אישה בספק גדול אף יותר.
אבקש להבהיר, כי בשום מקרה אין ללמוד מהכתוב לעיל, כי הכוונה היא לכלל הנשים או חלילה לתפיסת עולמי בעניין.
תביעת אישה מורדת
אבקש את עניין שבכותרת לעיל לסכם בקצרה מכמה סיבות. הראשונה, כי בימינו המשקל של תוצאות תביעה מסוג זה בעלות השפעה קטנה מאוד בהליכי גירושין, אף בהיבט ההלכתי. שנית, כי ניתן להתעמק בנושא מאוד ולהאריך שלא לצורך, ושלישית כי לאורך מאמר זה די נכתב כל מה שחשוב לקורא/ת שאינו עורך דין לדעת.
בתביעת אישה מורדת מדובר בעילות הלכתיות מוגדרות הדורשות כמובן ברור (וכפי שבית הדין הרבני מגדיר כ"אמתלא מבוררת") ומסתכמות בבחינה הלכה למעשה של חובותיה של האישה ע"פ כתובתה. בתביעה שכזו מבקש הבעל לטעון כי לא מגיע לאישה ליהנות מכתובתה או מזונותיה. כאמור, נוכח העובדה, כי נשים היום ממש לא צריכות תמיכת בעליהן (אף לא במגזר החרדי, שם הן הצד הכלכלי החזק), כן כי הן ברוב המקרים הנשים עצמאיות כלכלית וכן כי הן צוברות נכסים מהלך החיים המשותפים, אנו רואים הליך זה ברוב המקרים כהליך שנועד להוות מנוף לחץ או סרבול ההליכים כשצד אחד צריך לקדם עניינים אחרים הקשורים בפירוד בני הזוג, ותו לא.
