נפל דבר בישראל והוא נפל בצניחה חופשית!
ביום 23.03.2026 הכריע בית המשפט העליון במסגרת פסק דין בהליך ערעור בע"ם 48399-09-24, כי הסכם הקשור בממון שנחתם בין ידועים בציבור תחת הכותרת "הסכם לחיים משותפים" יהיה בתוקף גם לאחר נישואיהם כהסכם ממון.
יש לציין, כי עד לפסק דין זה, לא קיבלו בתי המשפט בישראל ולא באמצעות כלל ערכאותיו (משפחה, מחוזי ועליון) הנחה דומה. הסכם לחיים משותפים היה מאז ומעולם הסכם הנמצא בזיקה לחזקת או הלכת השיתוף שבין בני זוג שלא נישאו ואילו הסכם ממון נמצא היה תמיד בזיקה לחוק יחסי ממון שהיה מוגבל לבני זוג שנישאו (דתית או אזרחית).
השופטים שישבו בדין היו חלוקים. את פסק הדין המנומק כתבה כבוד השופטת דפנה ברק-ארז ואליה הצטרף בהסכמה כבוד השופט יחיאל כשר. בדעת מיעוט היה כבוד השופט דוד מינץ אשר ביקש להשאיר את הסטטוס-קוו בעניין, על אף נימוקיה של ברק-ארז שהתבססו בעיקר על העובדה, כי בני הזוג צפו בהסכם פני עתיד וביקשו להכיל את ההסכם לחיים משותפים אף במידה ויתחתנו.
חשוב לציין, כי עד לפסק דין זה, הלכה הייתה כי יש להפריד בין שני העולמות והעניין אינו דבר של מה בכך. מדובר בוודאות משפטית שצדדים ועורכי דינם יכלו היו וצריכים היו להתבסס עליה, ודאי נוכח התעקשותו של בית המשפט העליון בעניין ההפרדה שבין הגדרת מערכות יחסים בין בני זוג.
אכן הייתה התקדמות מבורכת של עולמות הידועים בציבור לעבר עולמם של בני זוג שנישאו, התקדמות שקיבלה את ברכתו של בית המשפט העליון במסגרת פסק הדין של כבוד השופטת יעל וילנר בהליך 3323/23, שם בהסכמת פה אחד יחד עם כבוד השופטים עמית ומינץ, כי מערכת יחסי הממון שבין ידועים בציבור לזוגות נישואים שווה.
יחד עם זאת, חשוב לעמוד על נקודה חשובה מאוד, וזאת הסיבה שקבעתי כי נפלה החלטה בצניחה חופשית.
אנו, עורכי הדין פועלים ע"פ שני מקורות משפטיים: חוק ופסיקה. מי שקבע כי חוק יחסי ממון יחול על בני זוג שנישאו בלבד הוא המחוקק. לעיתים פרשנותם של בתי המשפט בישראל את החוק מביא לתוצאה משפטית אחת ולפעמים לתוצאה משפטית אחרת. אני איני מאלה המלינים על כך, כי ברוב המקרים אני מוצא היגיון. בעניין שלפנינו, הפסיקה הייתה זו שקיבעה וחיזקה את האמור בחוק יחסי ממון ולא נתנה לידועים בציבור להסתנן פנימה. אותה הלכה קבעה עבורנו, עורכי הדין, את הדרך!
אז מה עושה עורך דין טוב שמכיר את החוק והפסיקה? הוא פועל בהתאם ומייעץ ללקוחותיו בהתאם. אם הייתם שואלים עורכי דין המתמחים בדיני משפחה עד אתמול מהו הדין, הם היו אומרים לכם, כי הסכם לחיים משותפים בטל עם נישואי בני הזוג וכי יש לערוך הסכם ממון במקום.
זאת הייתה הוודאות המשפטית עד אתמול. ומה קורה מהיום?
או לשיטת ברק-ארז, מספיק שיצוין בהסכם לחיים משותפים, כי "בני הזוג מבקשים כי עקרונות ההסכם יחולו גם במידה ובני הזוג יינשאו האחד לשנייה".
מהי המשמעות?
שופטי בית המשפט העליון אינם כפופים להלכותיו כמו בית המשפט המחוזי או שלום/ משפחה, וכי יכול הרכב חדש להחליט אחרת. נניח שתיק דומה יגיע לכבוד השופט מינץ שהתנגד לפסק הדין מאת ברק-ארז ויחד עם עוד שופט, לא יקבלו את ההנחה שהסכם לחיים משותפים יכול להיות תקף עם נישואיהם של בני זוג? מה אז?
מדובר בפגיעה אנושה באחד מהעקרונות המשפטיים עליהם מונחים כלל שיטות המשפט: ודאות.
אז מה יש לעשות היום?
בגדול הייתי מציע, כי בני זוג המבקשים לערוך "הסכם לחיים משותפים" יעשו אחד מהשניים:
- לציין בהסכם כי "ככל ובני הזוג יבקשו להינשא, כי אז יהיו מחויבים לערוך הסכם חדש".
- או לערוך שני הסכמים. האחד תחת הכותרת "הסכם לחיים משותפים" והשני תחת הכותרת "הסכם ממון" ליום שבו יחליטו להינשא.
בנימין מזר,
עו"ד, מגשר ובורר
משרד מזר – עורכי דין למשפחה וירושה









