צוואה כשרה היא צוואה שנערכה באחת מארבעת הצורות הבאות:
- צוואה בפני עדים, שהיא השכיחה ביותר.
- צוואה בפני רשות, לרבות שופט, רשם, חבר בית דין דתי או נוטריו.
- צוואה בכתב, השכיחה פחות מאלו שנמנו לעיל.
- צוואה שבעל -פה ובלבד שנאמרה בזיקה למצב של "שכיב מרע", השכיחה פחות מכולן.
ככל ועריכת הצוואה אינה עומדת בהוראות החוק לעשיית צוואה ע"פ כל אחת מהאפשרויות שמיניתי, לא יכולה היא להתקיים ותידחה ע"י הרשם לענייני ירושה מיד עם הגשתה לקיומה, וככל ורשם הירושה בחר שלא לדחותה, סלולה הדרך של כל אדם לעמוד על הטעות ולהתנגד לקיומה.
צוואה בפני עדים
סעיף 20 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") קובע, כי צוואה בעדים תיעשה בכתב, עליה יתנוסס תאריך וחתימתם הן של המצווה והן של 2 עדים. עריכת הצוואה יכולה להיעשות ע"י המצווה או ע"י עורך דין.
צוואה זו היא השכיחה ביותר, כך שאת רוב הצוואות עורכים עורכי דין (ללא הגבלה בתחום התמחותם או הפרקטיקה בבית משפט לענייני משפחה). ע"מ שלא לאריך בעניין ובכדי להישאר ממוקדים בעניין שבכותרת מאמרי זה, אבקש להפנותכם למאמריי 'צוואות וירושות', 'צוואות הדדיות' ו'התנגדות לצוואה' לשם השלמת התמונה הכוללת לעניין שבפנינו כאן.
אכן, אין הגבלה באשר למי עורך הצוואה (המצווה או עו"ד מטעמו), אך היה וככל והתפניתם לקרוא את המאמרים המוצעים לעיל, אני מניח שתגלו בברור, כי עדיף שהצוואה תיערך באמצעות עו"ד שתחום עיסוקו העיקרי הוא בדיני משפחה, וחשוב לא פחות, כי "ביתו" השני הוא בית המשפט לענייני משפחה, שם הוא פוגש ומעמיד למבחן צוואות וההתנגדות אליהן.
במסגרת החובה להחתים 2 עדים חשוב להדגיש, כי עדים אלו חייבם להיות כאלה שאינם נהנים מאותה הצוואה, כי חתמו בפני המצווה וכל אחד בפני העד השני, וכן כי הם כשרים להיות כאלה ע"פ החוק.
צוואה בפני רשות
ס' 22 לחוק קובע, כי לעשיית צוואה בפני רשות יש מספר דרכים. ניתן "לעשותה" בפני הרשם לענייני ירושה, חבר בית דין דתי או עו"ד המוסמך ע"י לשכת עורכי הדין בישראל כנוטריון (ניתן גם בפני שופט או רשם בית משפט לענייני משפחה, אך בפרקטיקה כמעט ולא נעשה). כך למצווה ניתנת האפשרות לומר את צוואתו בע"פ מול הרשם או להגיש אליו את צוואתו בכתב. במהלך אותו "דיון" תהיה אותה "רשות" מחויבת לתעד את שנאמר ע"י המצווה ולהקריא הפרוטוקול בפניו וליתן לצוואה תוקף אם באמצעות הסמכות שניתנה לאותה רשות, כל אחד ע"פ סמכותו לפי חוק הירושה ותקנותיו (כולל תקנות וחוק הנוטריונים), ובכל מקרה לחתום כרשות על הצוואה ולהחתים את המצווה.
יש להעיר, כי בעוד שהרשויות מלבד הנוטריון הינן ערכאות שיפוטיות והחובה שחלה עליהם מסתכמת בתיעוד ושמירה על עשיית הצוואה ע"פ החוק, לנוטריון שהוא בסופו של יום עורך דין המשרת את הלקוח שלו, יש חובה מקיפה הרבה יותר, כולל עריכת צוואה מקצועית ומקיפה, שתיבחן במבחן המציאות: ראשית, אם עמדה בפני התנגדות לקיומה, ושנית אם היא אכן סיפקה למצווה פתרונות שנתפרו לו כחליפה. על כן, האופציה של שימוש בנוטריון כ"רשות" לצורך עריכת צוואה, היא האופציה הטובה מבין שאר האפשרויות לעריכת צוואה בפני רשות.
ועל אף האמור לעיל, המלצתי הטובה ביותר היא לערוך צוואה בפני עדים ולא בפני רשות, בעיקר בשל הסיבה, כי מעבר לעורך הצוואה עבורכם, יהיה לפחות עוד אדם אחד החתום עליה (עוה"ד יכול לשמש כעד שני). בכך תחזקו הצוואה ותגנו עליה טוב יותר בפני התנגדויות.
צוואה בכתב
סעיף 19 לחוק קובע, כי ישנה אפשרות נוספת לעשיית צוואה והיא בדרך של כתיבתה בכתב ידו של המצווה ועליה לשאת תאריך ואת חתימתו של המצווה עליה בסופה. צוואה זו חייבת להיכתב כולה בכתב ידו של המצווה, מתחילתה ועד סופה, כולל הכל!
אפשרות זו ניתנת בפני המצווה שכן הביקורת על כך שהיא יצאה תחת ידו (תרתי משמע) ניתנת לבדיקת גרפולוג (ולעיתים אף אין צורך בכך) שיאשר כי מדובר בכתב ידו של המצווה.
למי שמבקש לערוך כך את צוואתו, ברוב המקרים יערוך אותה לבד, ונראה לי שפמפמתי לכם מספיק, מדוע הדבר לא מומלץ. הסיבה שהשתמשתי שמושג "ברוב המקרים" היא, מכיוון שניתן לגשת לייעוץ עם עורך דין המתמחה בעניין ואף לערוך יחד עימו את הצוואה, ובלבד שהיא תיכתב בכתב ידו של המצווה באופן מלא. כמובן שמדובר במהלך לא חכם במיוחד, שכן באותה המידה ניתן היה לערוך צוואה בעדים.
צוואה בעל-פה
סעיף 23 לחוק קובע, כי ישנה אפשרות ערוך צוואה שבעל-פה, אך מתנה זאת במספר תנאים מצטברים כך:
- המצווה ראה עצמו מול פני מוות (לדוגמה, נפצע בקרב וציווה כפי שציווה בפני 2 חברים, חלה במחלה סופנית, כשיר קוגניטיבית אך חושש למוות מהיר וכיוצ"ב) ואף בלשון החוק "שכיב מרע" (בארמית: "שוכב חולה").
- 2 עדים שמדברים ומבינים את שפתו ששמעו אותו באופן ישיר וברור.
- 2 העדים ערכו ותיעדו בכתב את דבריו של המצווה ב"זיכרון דברים" בהזדמנות הראשונה וחתמו עליו.
- זיכרון הדברים הופקד אצל רשם הירושה סמוך ככל שניתן לאירוע.
- "הצוואה" תקפה עד חודש מיום עשייתה אם המצווה נישאר בחיים.
פגמים בצוואה
סעיף 25 לחוק קובע, כי ככל ולרשם הירושה או לבית המשפט לא היה ספק, כי הצוואה היושבת על שולחנו לצורך מתן צו לקיומה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, אז הוא רשאי לקיימה על אף אם היו בה פגמים, ובלבד שהתקיימו בה מרכיבי היסוד.
ומה הם מרכיבי היסוד:
- הצוואה בכתב, נכתבה כולה בכתב ידו של המצווה.
- בצוואה בעדים, נכתבה הצוואה בכתב (לא חייב בידו של המצווה) והמצווה הביאה בפני שני עדים.
- בצוואה בפני רשות, הצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות על ידי המצווה בעצמו.
- בצוואה בעל פה, הצוואה נאמרה על ידי המצווה עצמו בפני שני עדים השומעים את לשונו בעת שהיה שכיב מרע או בעת שראה את עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות.
יוצא אפוא, כי ככל ועלו פגמים מן הצוואה, לרבות טעויות הקשורות בנתוני המצווה או הנהנים, אי רישום נכון של הצוואה או פעולות הקשורות בכך מצד הנוטריון כולל רישום ע"פ התקנות בספריו ועניינים רבים ואחרים, יכול היושב בדין להכשירה, כל עוד התרשם מעל כל ספק, כי הצוואה אכן משקפת את רצונו.
לעניין זה חשוב להדגיש, כי הסף הדרקוני של "לא היה ספק" ע"פ לשון החוק, אינו עומד במבחן המציאות (ראו לדוגמה שאפילו בהליכים פלילים הסף הוא "ספק סביר"), וודאי כשמדובר בהליכים אזרחיים. הפרקטיקה לקחה את המושג למקום מציאותי, כך שברירת המחדל תהיה קיומו של הליך משפטי לשם הוכחת רעיון "רצונו החופשי של המצווה".
העניין השני העולה מעניין זה הקשור בהכשרת צוואה שנפלו בה פגמים הוא כי ככל ואכן נפלו בה פגמים, אז נטל הראיה וחשוב מכך, נטל השכנוע, עובר מהצד שהתנגד לצוואה לצד השני התובע את קיומה.
ויש להדגיש, ככל ונפלו פגמים במרכיבי היסוד (ראו פירוט מיד לאחר הכותרת לעיל), הרי שאז אין בסמכותה של הערכאה המשפטית "לרפא" את הצוואה והיא תבוטל!
מתן צו לקיום צוואה
לא די בעריכת צוואה לצורך קיומה.
את אותה צוואה, נערכה באופן שנערכה, יש להביא בפני הרשם לענייני ירושה (אף אם הופקדה אצלו), ע"מ שהאחרון ייתן לה תוקף באמצעות "צו לקיום צוואה".
הצו אינו ניתן כלאחר יד ובשום פנים ואופן אינו חלק מסדר פעולות אוטומטי.
על הרשם לפרסם ברשומות כפי שנקבע בתקנות, ולאפשר ל"כל המעוניין בדבר" להתנגד לצוואה ע"פ העילות המנויות בחוק (לכך ראו מאמרי "התנגדות לצוואה") ולכל היותר תוך 14 ימים לעשות כן.
בין היתר, תתבקשו להצהיר, כי הנהנים ע"פ אותה צוואה קיבלו הודעה יחד עם עותק ממנה.
הליך זה נועד לוודא מספר עניינים, הראשון שביניהם הוא שלמצווה לא הייתה צוואה מאוחרת המבטלת את קודמתה והשני, לאפשר ל"כל המעונין בדבר" להעלות עילות התנגדות אחרות, כגון כשרותו המשפטית של המצווה, השפעה בלתי הוגנת או אונס, איום, תחבולה או תרמית.
כשרותו המשפטית של המצווה
סעיף 26 לחוק קובע, כי על אדם להיות כשיר משפטית ע"מ שיוכל לערוך צוואה, ועל כן קטין או פסול דין או אדם שבשעת החתימה על הצוואה לא יכול היה להבחין בטיבה של צוואה אינם יכולים "לעשות צוואה" או לקבל תוקף לשם קיומה ע"י הרשם לענייני ירושה או בית משפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.
להבחין בטיבה של צוואה הינו מושג משפטי שנועד לוודא, כי כל בגיר שעורך את הצוואה נמצא בכשרות משפטית מלאה בעת "עשייתה".
כמפורט בהרחבה במאמרי "התנגדות לצוואה", כשרותו המשפטית של המצווה היא התנאי הראשון לעריכתה וקיומה של צוואה. כאן נכנסת אף החובה של הרשות או עורך הדין ועדי הצוואה ללמוד מהמצווה בעת חתימתו על הצוואה, כי הוא או היא אכן כשירים. אומנם לא מדובר ברופאים המוסמכים לכך, אך ככל וסדרת השאלות של עורך הדין נכונה, הסיכוי שפספס כי האדם שמולו אינו כשיר הוא קטן עד אפסי.
יחד עם זאת, עורכי דין רבים ממליצים ללקוחותיהם המבוגרים להביא עימם מסמך רפואי מרופא המשפחה שקובע כי הלקוח "מסוגל להבחין בטיבה של צוואה" או "מסוגל להבין בדבר" או "מסוגל להבין ולחתום על מסמכים משפטיים" לכל הפחות.
ע"מ שלא להאריך בדברים שעמדתי עליהם בהרחבה במאמריי הקודמים, חשוב להדגיש, כי אין לבלבל בין כשרותו במשפטית של אדם לערוך צוואה ולבין כשרותו המשפטית או זו המוטלת בספק יחד עם מצבו הרפואי בהליכי התנגדות לצוואה, שם יש להביא העניין למבחנים רבים ואחרים כולל היכולת של הנהנה מצוואה להשפיע בצורה בלתי הוגנת על המצווה החלש או תשוש בריאותית ו/או נפשית שיכול ואינו נטול כשרות משפטית באופן מלא.
דברי סיום
צוואה כשרה חייבת בראש ובראשונה להיערך ע"פ הוראות החוק, שכן אין בכוחה של ערכאה שיפוטית להכשירה אם לא עמדה בתנאים ההכרחיים ע"מ שתוכל להיקרא צוואה.
מלבד צוואה שבעל-פה, ע"ג הצוואה חייבים להיות הפרטים הבאים: כותרת צוואה, תאריך, הוראות וחתימות; בכתב: חתימת המצווה; באמצעות רשות: חתימת המצווה ובעל הסמכות (שופט, רשם, בית הדין או נוטריון); ובעדים: חתימות המצווה והעדים.
הצוואה אינה חייבת להורות על ביטול הצוואה הקודמת, שכן עם החתימה עליה, מבטלת היא את קודמתה.
צוואה תקפה אף אם לא הופקדה אצל רשם הירושה, אך ככל ולא הופקדה, תהיה בחסדי זה שיפקיד אותה בבקשה לקיומה אצל רשם הירושה, וזה לעיתים עלול להיות בניגוד לאינטרס שלו.
שלכם, בנימין (בוני)
מזר – עורכי דין למשפחה וירושה
