הליכי פירוד וגירושין
להליכי פירוד וגירושין באופן כללי, שני מסלולים השונים האחד מן השני באופן משמעותי.
המסלול הראשון יכול להיעשות באמצעות הסכם, פרי משא ומתן ו/או גישור, קצר וקל או ארוך ומייגע. אבל הסכם. בכל מקרה, מדובר בדרך הקלה, היעילה והפחות כואבת באופן משמעותי מהאלטרנטיבה.
כאן המקום להפנות אתכם למאמרי "גישור במשפחה" בכדי לקבל עוד מידע, בעיקר בכדי ללמוד, מדוע כדאי לבחור במסלול זה.
הסכם הגירושין יהיה מחויב לספק את התשובות הבסיסיות לשאלות הבאות: איך יתחלק זמן שהות הילדים עם ההורים, איך תחולק החובה למזונות הילדים ואיך יחולק הרכוש בין הצדדים.
לאילו שהתחתנו כדת משה וישראל, יהיה לקבוע מועד לסידור גט.
המסלול השני היא גם האלטרנטיבה, וזו האחרונה היא דרך ארוכה ומייגעת, מלאת מכשולים וחוסר וודאות, אך ככל ולא הגיעו הצדדים לכדי עריכה וחתימה על הסכם גירושין, יאלצו לצאת למסלול זה.
איך יוצאים למסלול השני אם חייבים?
שלב א'- הגשת בקשה ליישוב סכסוך
חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014 (להלן: "חוק להסדר התדיינויות") קובע כי:
"מבקש להגיש לערכאה שיפוטית תובענה בעניין של סכסוך משפחתי יגיש תחילה לערכאה השיפוטית בקשה ליישוב סכסוך…"
כלומר, במדינת ישראל לא ניתן להגיש כל תביעה הקשורה בסכסוך בין בני זוג (בעצם כל קרבה ראשונה), אלא לאחר מתן הזדמנות למערכת "יחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה" לנסות ולעודד הצדדים להליכי פירוד בהסכמה ולא באמצעות הליכים בבית המשפט.
כך למעשה מתחיל ההליך "בבקשה ליישוב סכסוך" ליחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה במחוז המגורים של בני הזוג.
כאן המקום להעיר, כי עניין זה חל גם על סכסוך בין ילדים להוריהם ואף בינם ולבין הורי הוריהם (סבים וסבתות).
הליכי יישוב סכסוך מתחילים בפגישת הצדדים אצל ביחידת הסיוע אצל עובדת סוציאלית, אשר ככל ותתרשם, כי הצדדים שניהם מסכימים לתת סיכוי להליך זה, תפנה אותם למגשר/ת המוסמכ/ת ע"י לשכת עורכי הדין ובתי המשפט בישראל.
לאותו/ה מגשר/ת הסמכות לקבל את הצדדים לשלושה מפגשים נוספים, אך לשיקול דעתם, אם להפסיק הגישור מכל סיבה כבר במפגש השני אצלם.
ככל והגישור צלח, יצאו הצדדים עם הסכמות כלליות ורעיוניות לטובת עריכת הסכם גירושין בעצמם או באמצעות עורכי דין, אם מטעם שניהם או אם מטעם כל אחד מהם.
ככל והגישור לא צלח, ואף אם רק אחד מהצדדים אינו רוצה להמשיך בהליכי הגישור, תפקידה של יחידת הסיוע תסתיים, אך גם אז הדרך של הצדדים להגשת תביעות עדיין תהיה סגורה.
על פי חוק הסדר התדיינויות, מנועים הצדדים להגיש תביעותיהם לבית המשפט או בית הדין הרבני למשך 60 ימים, אלא אם הסכימו לקצר התקופה וכן אף אז יאלצו לקבל את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה.
החשוב לפרק זה הוא להדגיש, כי הצד שהגיש הבקשה ליישוב סכסוך, מקבל זכות ראשונים להגיש את תביעותיו וכן לבחור את ערכאת השיפוט שתידון בענייני הצדדים. זכות זו מוגבלת ל- 15 ימים מיום סיום תקופת ההמתנה (60 ימים או אם אושר ע"י בית המשפט לקצר או להאריך), וככל ולא הגיש הצד בעל זכות הראשונים את תביעותיו בתוך 15 ימים, יוכל הצד השני להגיש התביעות מטעמו ולבחור את הערכאה השיפוטית אליה יוגשו התביעות (במקרה זה, בית הדין הרבני רלוונטי לזוגות שנישאו כדת משה וישראל בלבד וכן כי כרך את תביעותיו לתביעת גירושין כדין).
חלק זה (15 הימים להגשת התביעות) הוא אחד מפרקי הזמן הקריטיים ביותר בהליכי פירוד, שכן בחירת הערכאה המשפטית יכולה להוות את אחד הגורמים המשמעותיים לטובת צד זה או אחר, ולכך סיבות ושיקולים רבים, לרבות מגדר, כושר השתכרות, נכסים סוציאליים ונכסי קריירה ועוד. לא בכדי, אנו עורכי הדין למשפחה, רואים בזכות הראשונים להגשת תביעות את אחד מהגורמים המשמעותיים והחשובים ביותר לצורכי הליך הסכסוך והשפעה על תוצאותיו!
שלב ב'- הגשת תביעות
ההכרעות החשובות ביותר לצורכי פירוד, אשר בלעדיהם לא יהיה ניתן להיפרד כנדרש ע"פ החוק, הם הסדרי חלוקת שהות הילדים עם הוריהם, חלוקת החובה למזונות ילדים, חלוקת רכוש וסידור גט בבית הדין הרבני לצדדים שנישאו כדת משה וישראל.
ע"מ שלא להאריך המאמר שלא לצורך, אבקש לפנותכם למאמריי בענייני "חלוקת שהות הילדים עם הוריהם", "חלוקת החובה למזונות ילדים" ו- "חלוקת רכוש בעת פירוד".
עם כן, ארבעת ההכרעות הנדרשות (3 למי שלא נישא כדת משה וישראל) הן הכרחיות, אחרת יחיו הצדדים בעולם של אי ודאות ו/או אי מיצוי זכויות, אך חשוב מכך, יחיו בעולם של אי קיום חובותיהם ובעיקר בכל הקשור לילדיהם הקטינים.
מצב זה ברוב המקרים מביא את ההורים להתנגשויות אינסופיות אשר בהכרח עושות שימוש בילדים ככלי בלתי חוקי, מוסרי או הוגן, על הדרך פשוט מחרבים את חייהם של הילדים ולבסוף גם את שלם.
מסלול התביעות בעבר הלא כל כך רחוק ארך סדר גודל של כ- 24 חודשים בממוצע והיום למרבה הצער ומניסיוני האישי אורכים בממוצע כ- 36 חודשים וזאת ללא מכשולים נוספים ואחרים אשר יפורטו בהמשך המאמר.
חשוב להבין, כי לכל מחלוקת (שהות, מזונות, רכוש) הליך משפטי נפרד הכולל כתב תביעה, כתב הגנה, אינספור בקשות ותשובות, כולל בקשות לצווים לגילוי מידע ומינוי מומחים (עובדים סוציאליים, מומחים כלכליים וכיוצ"ב), דיון קדם משפט אחד לפחות, תצהירי עדות ראשיים, שימוש בעדים וחקירתם, דיון הוכחות וסיכומים.
התיקים אומנם אינם חיים בוואקום וקשורים אחד לשני, אך בכל מקרים יהיו נדרשים לעשות את כל הדרך עד למתן פסק דין שיכול ויגיע עד כ- 6 חודשים לאחר הגשת סיכומי הצדדים להליך.
הקשר שבין התיקים הוא דווקא לרעת משך הזמן, שכן לא אחת מבקשת הערכאה המשפטית לקבל החלטה או הכרעה בתיק אחד, בכדי שתוכל לקבל החלטה בתיק אחר. כך למשל, הכרעה סופית לחלוקת חובת מזונות הילדים, תמתין הערכאה השיפוטית לחוות דעת עובד/ת סוציאלי/ת בעניין שהות הילדים וכך למשל, לקבל לידיה מידע פיננסי ע"מ להכריע בענייני מזונות ו/או רכוש.
באחד מהתיקים שייצגתי בבית משפט לענייני משפחה בירושלים, הגדיל השופט לעשות ולקבוע, כי ההכרעה השיפוטית בענייני מזונות תעשה רק לאחר מתן חוות דעת אקטוארית (כלכלית) בתיק הרכוש לאיזון משאבים בין הצדדים.
ומה קורה כשההסכם גירושין ממש מסתבך?
כשעצימות הסכסוך גבוהה, מוצאים הצדדים עצמם בעוד לא מעט תיקים שיש לנהל, חלקם בבית משפט לענייני משפחה וחלקם בבית הדין הרבני.
כך למשל יכול הבעל לתבוע גירושין בבית הדין הרבני, האישה בתגובה לתבוע את כתובתה בבית הדין הרבני ואת מזונותיה בכל אחת מהערכאות, הבעל בתגובה לתבוע את האישה כאישה מורדת וכן את סילוק ידה של האישה מבית המגורים שזה עתה יצא ממנו וכן תביעה לדמי שימוש ראויים והנה לנו צדדים שמנהלים לא פחות מ- 10 תיקי סכסוך בערכאות השונות.
האמת המצערת היא, כי רוב התביעות מיותרות ואין בכוחן לשנות כמעט דבר, חוץ מאת שכר טרחתי כעורך דין.
אומר יתרה מכך, כי אין לשום שופט בישראל כל יתרון על עורך דין לצורך קידום הליכי פירוד בין בני זוג. יתרה מכך, לשופטים בישראל מגבלות מובנות, שכן תחת ידם הם צריכים להוציא פסק דין המתבסס על העמדות המשפטיות של הצדדים, משהו שלעיתים הוא בניגוד לאינטרסים של כל אחד מהם. העניין הוא כמעט בינארי, כלומר אפס או אחד.
אכן, לבית משפט לענייני משפחה סמכויות הקשורות בצדק וחלוקה שווה שיכולה להתחלק ע"פ שיוויון רעיוני של צדק ולאו דווקא של מתמטיקה, אך גם שם בית המשפט מוגבל וחייב לנמק באופן מפורט וחריג, ספק אם בכך יוכל להתחמק מערעור על פסק דינו.
סוף דבר
אם במאמרי זה לעיתים הרגשתם שהוא נועד לכוון ולעודד אתכם לעשות כל שביכולתכם/ן בכדי לקדם את המסלול הראשון של הסכם ולא את השני שפורט בהרחבה לעיל, אז אתם טועים. לא הייתם צריכים להרגיש את זה לעיתים אלא כל הזמן!
נתון נוסף שהייתי רוצה לשתף אתכם בו הוא, כי רוב הליכי הפירוד בין הצדדים מסתיימים בהסכם גירושין, אך לא כי מיד פנו הצדדים לגישור ועריכת הסכם, אלא כי נכנסו לזירת "האגרוף" והיו חייבים כמה סבבים של החלפת מהלומות. וזה לא רק ממש חבל, אלא טרגדיה.
הטרגדיה היא לכל אורך ורוחב חייהם של בני הזוג הנפרדים והילדים. ההליכים עולים כסף רב, מבזבזים זמן יקר וגורמים לעוגמת נפש גדולה מאוד. כולם יודעים לעשות רק דבר אחד: לפגוע בצדדים לסכסוך ובילדים בעיקר.
השקיעו את הכסף והאנרגיות בהורדת גובה הלהבות והפנו את אותן אנרגיות בעיקר לטובת הילדים והכנה לשינוי במשמעותי בחייכם.
בחרו את המסלול הראשון!
שלכם, בנימין (בוני)
מזר – עורך דין למשפחה וירושה
